<h1>חדושי הר"י מיגש על תמורה</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[שבועות י"א ע"א] אמר [ליה] אביי והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף. אלמא כיון שאותו זכר שהקדיש הוא גופו ראוי הוא להקריבו עולה, כדכתיב [ויקרא א' ג'] אם עולה קרבנו מן (הבהמה) הבקר וגו' ואעפ"י שלא הקדיש אותו אלא לדמיו ממילא נקדש קדושת הגוף, הכא נמי לענין קטורת, ואעפ"י שלב בית דין מתנה עליהם מתחילת עשייתה שתהא במותר קדושת דמים ולא קדושת הגוף, כיון שמתחלת עשייתה ראויה היא להקטירה תיקדש ממילא קדושת הגוף, והתמידין נמי כיון שהן גופן מתחילת לקיחתן ראויין הן להקרבה ממילא תיקדש קדושת הגוף. ופריק לא קשיא הא דאמר לדמי עולה הא דאמר לדמי נסכים. פירוש, הא דאמרינן הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף, היכא דהקדישו לדמי עולה הוא, כלומר למכור אותו וליקח בדמיו עולה, ולפיכך קדוש קדושת הגוף שכיון שהוא [עצמו] ראוי להיות עולה למה אנו טורחים למוכרו וליקח בדמיו אחר, אבל אם הקדישו לדמי נסכים, כלומר למכור אותו וליקח בדמיו יין לנסכים כיון שהוא עצמו אינו ראוי שיהא נסכים, כשהקדישו למכור אותו וליקח בדמיו נסכים, קדושת דמים נתקדש, ולאו קדושת הגוף, הילכך לענין הקטורת אלו התנה לב בית דין עליה מעיקרא שיהא המותר של הקדש לדמיו שימכר וליקח בו קטורת אחרת, היינו אומרים כיון שהיא עצמה קטורת היא, וראויה היא עצמה מתחילת עשייתה להקטרה ממילא נקדשת קדושת הגוף, ואעפ"י שכבר התנו עליה שתהא קדושה לדמיה, אלא זה שמתנה עליה לב בית דין לאו להמכר וליקח בדמיו קטורת אחרת היא שמתנה, אלא להמכר ולקח בדמיו נסכים, כיון שהיא עצמה אינה ראויה שתהא נסכים, קדושת דמים נתקדשה ולאו קדושת הגוף. ולענין תמידין נמי אילו התנה בית דין שיהא המותר קודש לדמיו שימכר וליקח בו תמידין ממילא היו מקודשין קדושת הגוף, שהרי הן עצמן מתחילת לקיחתן ראויין הן גופן ליקרב, אלא זה שמתנה עליה לדמי נסכים הוא שמתנה עליהן, שכיון שהן עצמן אינן ראוין להיות נסכים, קדושת הגוף נקדשו ולאו קדושת הגוף.
